ירושלים

נחלת שבעה היא שכונה ותיקה במרכז העיר ירושלים של היום, שראשיתה בסוף המאה ה-19 - שנותיה הראשונות של "היציאה מן החומות" - ההתיישבות היהודית מחוץ לחומות העיר העתיקה. זו הייתה השכונה השלישית להיווסד במסגרת זו, לאחר משכנות שאננים ומחנה ישראל.

זו הייתה השכונה השלישית להיווסד במסגרת זו, לאחר משכנות שאננים ומחנה ישראל. כיום, לאחר שיקום ושימור, זהו אחד ממוקדי הבילוי של העיר, וברחובותיה הצרים של השכונה ניתן למצוא מסעדות, פאבים ובתי קפה רבים.השכונה נוסדה ביוזמת שבעה צעירים ירושלמים, אשכנזים בני המשפחות הוותיקות ביישוב הישן של ירושלים בעיר העתיקה, ששאפו לשפר את רמת חייהם ולצאת מהצפיפות והתנאים הירודים של הרובע היהודי: יוסף ריבלין, יואל משה סלומון, יהושע ילין, מיכל הכהן, בנימין (בייניש) סלאנט, חיים הלוי ואריה (לייב) הורוביץ. השבעה שאבו עידוד מהצלחת ניסיונות ההתיישבות הקודמים מחוץ לחומות, אם כי עדיין נחשבה התיישבות בזאת כמסוכנת ולא פופולרית. כדי להגביר את תחושת הביטחון, נבחר אתר השכונה בסמוך למגרש הרוסים שנבנה שנים אחדות קודם לכן, ועל אם הדרך הראשית ירושלים-יפו (רחוב יפו כיום).רכישת האדמה לבניין השכונה לא הייתה עניין של מה בכך. מרבית יהודי ירושלים היו נתיני מעצמות אירופיות שונות, ובעיני הממשל העות'מאני נחשבו נתינים זרים, עליהם נאסרה רכישת אדמה ובניית בתים עליה. על כן הוטלה משימת הרכישה על אשתו של לייב הורוביץ, שהייתה ילידת הארץ ובעלת נתינות טורקית. היא ניהלה את המשא ומתן עם השלטונות תוך שהיא מצהירה כי ייעוד האדמה הוא "שדה לזריעת חיטה למצות", והשדה נרשם על שמה.ב-1869 התאגדו השבעה בחברה עם "פנקס ייסוד" – תקנון מפורט שקבע את סדרי הבניה והמימון של השכונה (בהמשך, שימשה צורת התאגדות זו דגם להקמת שכונות נוספות מחוץ לחומות). על פי התקנון, נחלקה הקרקע שנקנתה ל-7 רצועות אורך שוות בגודלן, והשכונה תיבנה בשלבים – בכל שלב שני בתים לשני חברים, שסידרם ייקבע על פי גורל. יוסף ריבלין היה הראשון להקים את ביתו בשכונה, על דרך יפו (במקום בו עומד היום בניין המשרדים בית יואל). הבתים אכן ניבנו על פי התוכנית, אך לא כולם אוכלסו על ידי בוניהם, או שאוכלסו באיחור רב.ב-1872 פנה יוסף ריבלין בקריאה ליהודי העיר העתיקה ליישב את השכונה, וכדי לסייע בהתיישבות גייס כספים מגבירי העיר, כוללים וקרנות. כמה עשרות משפחות נענו לקריאתו, כולל משפחות ספרדיות שהצטרפו, וב-1875 כבר היו 50 דירות בשכונה, בתי כנסת ומוסדות ציבור. הקירבה לדרך יפו הראשית סייעה כלכלית לתושבי השכונה, ואיפשרה להם למצוא פרנסה במכירת מוצרים, מזון ושרותים לעוברי הדרך, תוך עקיפת תקנות השכונה שאסרו על הקמת בתי עסק. עד מלחמת העולם הראשונה כבר דרו 861 איש בשכונה ב-253 בתי-אב.השכונה נעדרה תשתית מתוכננת או תוכנית אדריכלית מוגדרת שאפיינה את יתר השכונות החדשות שנבנו בעיר, והתפתחה על פי הצרכים והאמצעים של מתיישביה. הבתים קושרו ביניהם ברשת צפופה של סימטאות צרות ולא-מתוכננות, ברוחב שבקושי הספיק למעבר אדם או בהמה. סגנון הבניינים והסמטאות הזכיר מאוד את זה של העיר העתיקה. מאפיין זה היה לרועץ להמשך התפתחותה, אך לימים, לאחר שימור ושיחזור, היה לסימנה המאפיין וסוד קיסמה כיום.ברבות השנים החל תהליך של הזדקנות האוכלוסייה, נטישת אוכלוסייה צעירה לטובת מגורים יותר מרווחים מחוץ למרכז העיר, והידרדרות כוללת של המבנים והתשתיות. כך כתב חוקר ירושלים זאב וילנאי על נחלת שבעה בשנת 1960:

"אמנם בתי נחלת שבעה הם קטנים וצפופים, סימטאות צרות ומעוקלות מתפתלות ביניהם ודלת העם מתגוררת בהם. אולם הם מהווים אבני זיכרון נשגבים לראשיתה של ירושלים החדשה, לעוז רוחם של מיסדיה, קומץ יהודים חוזים, יוצאי העיר העתיקה. אותה שכונה קטנה ונידחת לפני תשעים שנה, הייתה בימינו מרכז חייה של ירושלים החדשה. סכנת חורבן מתקרב אל בתיה הראשונים, שאחדים מהם כבר נעקרו ובמקומם יוקמו בקרוב בתי קומות גדולים, לפי האופנה החדישה".
– זאב וילנאי, ירושלים בירת ישראל, 1960
ואכן, בשנות ה-60 אושרה תוכנית להריסת השכונה לצורך חידוש פני מרכז העיר והקמת ה"סיטי" של ירושלים, שיושתת על מבני ציבור ומשרדים. כמה בתים נהרסו והוקם על מקומם בניין המשרדים "בית יואל" (על שם יואל משה סלומון). המשך התוכנית לא יצא אל הפועל, ונשקלו תכניות אלטרנטיביות, כולל תוכנית מ-1970 לסלילת כביש רחב במקום השכונה שיקשר בין רחוב יפו לרחוב הלל וגן העצמאות, וייתן מענה למצוקת התנועה במרכז העיר. גם תוכנית זו נגנזה, ובינתיים נמשך תהליך ההידרדרות. בתי השכונה היו לבתי מלאכה ומחסנים, בחצרות ובשבילים הפנימיים נצברו גרוטאות. שני רחובות השכונה - סלומון וריבלין - היו לסימטאות פקוקות ורועשות, שמעבר הולכי רגל בהם חייב הידחקות בין המכוניות לבין קירות הבתים שהשחירו מפיח.בשנות ה-80, בעקבות לחץ ציבורי והתעוררות המודעות לשימור אתרים היסטוריים, יצאה לפועל תוכנית שימור, שיקום ושיחזור של נחלת שבעה בהוראתו של ראש העיר טדי קולק. על התכנון הופקד האדריכל נחום מלצר, והעבודות התבצעו בשיתוף פעולה בין עיריית ירושלים, קרן ירושלים, החברה לפיתוח מזרח ירושלים והמועצה לשימור אתרים. המחסנים ובתי המלאכה התפנו, הרחובות רוצפו והפכו למדרחובים, חזיתות הבתים נוקו וחודשו, ומערכת הסמטאות והשבילים הפנימיים פונו מגרוטאות ורוצפו מחדש. נפתחו במקום בתי קפה, מסעדות, פאבים, גלריות וכדומה, ונקבע שילוט אחיד לכל בתי העסק המשקף את רוח המקום.נחלת שבעה היום היא אחד מאזורי הבילוי והתיירות התוססים בעיר ומהווה מוקד בילוי מרכזי של ירושלים עד השעות הקטנות של הלילה. נחלת שבעה נחשבת כמודל מוצלח של שימור שכונות ואתרים.